<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין י'</h1>
<h2>דף יז:</h2>
והמצוה העשירית היא שהזהירנו מנטות אחר עבודה זרה ומהתעסק בספוריה. רוצה לומר בזה העיון וההתאפשרות כרוחנית הפלונית תרד על תאר כך ותעשה כך, והכוכב הפלוני יקטרו לו ויעמדו לפניו על תאר כך ויעשה הדבר הפלוני. ומה שילך הדרך הזה. כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם. והכתוב שהזהיר בו מזה הענין הוא אמרו (קדושים י"ט) אל תפנו אל האלילים. ולשון ספרא אם אתה פונה אחריהן אתה עושה אותן אלוהות. ושם אמרו רבי יהודה אומר אל תפנה לראותם. ר"ל אפילו להסתכל צורת הצלם הנראית והמחשבה בעשייתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק מן הזמן בחלק ממנה. ובפרק שואל אדם מחבירו (קמ"ט.) כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקני עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אמר רבי יוחנן אל תפנו אל מדעתכם. וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בעצמו רוצה לומר באיסור המחשבה בעבוד' זרה והוא אמרו יתעלה השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם. רוצה לומר כי אתה כשיעמיק לבך לחשוב בה יהיה זה מביא אותך לסור מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה. ואמר גם כן בזה הענין בעצמו (ואתחנן ד') ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וכו'. כי הוא לא יזהיר מהגביה האדם ראשו ולראות אותם בעיניו ואמנם הזהיר מן העיון במה שייוחס אל עבודתם בעין הלב. וכן אמרו (ראה י"ב) ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני יזהיר מלשאול איכות עבודתם ואע"פ שלא יעבדם. כי זה כלו מביא לטעות בהם. ודע שהעובר על זה חייב מלקות. וכבר התבאר זה בסוף פרק ראשון מעירובין (י"ז:) על מה שאמרו לוקין על ערובי תחומין דבר תורה ושמו ראיית זה אמרו (בשלח ט"ז, על"ת שכ"א) אל יצא איש ממקומו והקשה אחד ואמר ואיך ילקה מלקות על אזהרה באה במלת אל ולא באה במלת לא, והשיבו על צד הקושיא ואמרו וכי כל מה שיבא במלת אל אין לוקין עליו אלא מעתה אל תפנו אל האלילים הכי נמי דלא לאקי. הנה הורה זה כי זה הענין לוקין עליו.
